הדובדבן על העוגה 

ד"ר אלי טייכר  |  9.10.17

פוסט זה מפורסם בידיעתה, אישורה ועידודה של סמדר (השם בדוי) הרואה חשיבות בעידוד נשים יזמיות נוספות, לבנות ולחיות את חלומן.

לעיתים מזמן הגורל מפגשים שמעשירים את עולמנו, מבלי שהתכוונו ובלי שהתכוננו. כזה הוא המפגש שלי עם סמדר.

אל סמדר, יזמת בראשית דרכה, הגעתי במסגרת התנדבותי בארגון "לתת עתיד". זה תת ארגון בארגון הגדול יותר "לתת" ששם לא למטרה לסייע לנשים ליזום עסק ולאפשר להן לבנות את עתידן בצורה עצמאית ומכובדת.

כשנפגשנו לראשונה סמדר ואנוכי, הייתה סמדר בשיאו של תהליך גרושים לא קל, אמא לשלושה ילדים  ובלי הכנסה קבועה כלשהי.

כשלב ראשוני, עשינו ברור מקיף מהן היכולות של סמדר וגם מהן אהבותיה ששם נמצאים גם החלומות לצורת העיסוק והפרנסה. סמדר הייתה די נעולה על הכיוון של לקיחת האהבה והידע באפיה לכיוון של הקמת סדנאות אפיה לילדים ולמבוגרים. אני, שידעתי שהשוק רווי ויש רבים מפורסמים ומבוססים ממנה בתחום, נמנעתי מלנתץ את החלום. ככלל, אני תופס את תפקידי כמי ששומר את הראש של היזם בעננים אך מקפיד שהרגליים ישארו צמודות לקרקע. סקירת נסיונה וכישוריה של סמדר, גילו כי היא בעלת ניסיון בתחום ניהול משאבי אנוש וגם אוהבת מאד את הקשר האנושי והמגע האישי. לאט לאט בנינו את הקונספט של סדנאות אפיה, אישיות וקבוצתיות המשמשות ככלי לעצמה אישית, לרכישת כלים להתמודדות עם בעיות, לעבודת צוות.

ההסתכלות על סמדר, איך נפתחו עיניה והשמחה שהנה הנה זה בדיוק מה שחלמה לעשות, מבלי שידעה להגדיר קודם בדיוק מהו חלומה, גרמו לי אושר וסיפוק  רב.

במקביל ולא במפתיע (לא יכולנו להמנע וגם לא רצינו) דיברנו המון על התהליכים האישיים שסמדר חוותה במסגרת המשפחתית. נוצר ביננו אמון כך שסמדר שיתפה אותי בלבטים הכי אישיים הנוגעים לניהול חייה הפרטיים. ואני מצאתי עצמי עוסק גם במתן תמיכה אישית, בעצה של אדם מבוגר ומנוסה, במאמץ לחזק את סמדר מלאת האכזבות.

לא שכחנו את המטרה העיקרית שלשמה נפגשנו. רתמנו את בתי עיינה, שהיא קופירטירית וכותבת תוכן עם משמעות, לבחור שם לעסק ולהכין ברושור שיווקי. השם שנבחר, התקבל מיד ע"י סמדר שהתאהבה בו מידית. זה היה שם מסקרן שמצד אחד אמר מידית מהו אופיו של העסק, אך היו בו עוד מימדים שיצרו סקרנות ורצון להכירו. לתוך התהליך הבאתי גם את ניסיוני כמכין ומבצע סדנאות ובנינו מודל של כמה סדנאות שיוצעו לקהל הרחב ותמחרנו אותן.

השלב הבא היה לפלח את קהל היעד, לבנות תוכנית שיווק ולהתחיל במסע שיווק. לא במפתיע, השלב הזה גורר הרבה אכזבות ותחושת תסכול והיסוסים. סמדר התגלתה בשלב זה במלוא כוחה. בוטחת בעצמה, בטוחה שיום יגיע והמאמצים יבשילו או כפי שקראנו לזה בקוד שלנו "הדודבן יפרח". אין זה עניין של מה בכך להשאר אופטימי ומלא תקווה גם לאור התהליך המשפחתי שלא הושלם והצורך לתת לילדים גב כספי וגם נפשי. לא שלא היו רגעי משבר, אך אני הייתי שם, ביחד עם חברות נפלאות שהקיפו אותה וכוחה של סמדר עצמה, שהוציאו אותה מכל משבר, נחושה יותר ובטוחה יותר שיום יגיע.

היום, שנתיים אחרי שהתחלנו בתהליך, היום מגיע: סמדר מבצעת סדנאות, השיווק מתחיל לתת לאט לאט תוצאות והעתיד נראה ורוד. וכאילו שהגורל משחק משחקיו, והפעם לטובה, הושלם תהליך הגרושין, סוכמו כל עניני הרכוש המשותף וסמדר פנויה לפרוח אישית ועסקית. והיא תעשה זאת ובגדול.